דילמת המדדים

בחודשים האחרונים, לקחתי פסק זמן מהכתיבה בבלוג. זה היה שילוב של חיפוש מואץ אחרי השקעות וקצת חוסר סבלנות מהתגובות בבלוג. זה מתיש להסביר על פני 10 תגובות, למה קרן קטנה משקיעה בפייסבוק? או למה אין קשר בין שווי נכסי בחברה שנותנת שירותים לבין תמחור החברה או לחילופין להתמודד עם תגובות שליליות כאשר מחיר המניה נופל בחדות חודש אחרי פרסום התזה.

בכל זאת, כמות הנרשמים לבלוג הזה מראה שיש לא מעט אנשים שמפיקים תועלת מהכתיבה, וגם החשק לכתוב חזר, אז אני מקווה שכמות הפוסטים תגדל בחודשים הקרובים.

מדדים נותנים בראש

בחודשים האחרונים הרבה משקיעי ערך שאני בקשר איתם מתלוננים שהם מפגרים אחרי המדד בשנים האחרונות. לפני מספר ימים משקיע שלמדתי ממנו המון – עדו מרוז, פרסם פוסט מצויין שבו הוא כתב שאפילו הוא שוקל לעבור למדדים. גם לנו בקפלר הולך פחות טוב השנה (2018 הייתה יחסית סבירה ביחס לקרנות אחרות ומדדים) וזה תמיד מבאס שהחברות שאתה מחזיק וחושב שהם הרבה יותר זולות מהמדד נשארות זולות בזמן שהמדדים רצים קדימה.

חלק מהסיבות פירטתי בפוסט שפירסמתי על המדדים –כאן.

כאשר חווים כשלון לאורך זמן ויש פתרון פשוט – מעבר למדדים – האינסטיקנט אומר לנו: בשביל מה אנו צריכים את זה. אנו עובדים קשה, בלחץ ועדיין מפגרים אחר המדדים – הרי יש פה פתרון פשוט,קל שלא מצריך שום מעמץ  -לשים כסף במדד ללכת לים להינות מהשקט לקבל תשואה של 7-10 אחוז בשנה. אז האגו שלנו יסבול קצת שלא הצלחנו במשחק של להכות את המדדים, ותאמינו שאני אישית כבר מזמן לא אכפת לי מהאגו או להיות צודק, אני רוצה לעשות כסף ואני מאמין שכך גם רוב המשקיעים שנמצאים במשחק הזה מעבר לכמה שנים.

מה מונע ממני להגיד “דיי” ולחפש עיסוק אחר? בעיקר משום שאני חושב שהחגיגה הזאת לא תימשך זמן רב בגזרת המדדים, ובנוסף אני חושב שיש עוד המון מקום לשיפור מהצד שלי.

חקרתי את מה שקרה בכל הסייקלים ב-100 השנה האחרונות, ואני יכול להגיד שהתקופה שמשקיעי ערך חווים עכשיו מאוד דומה להרגשה שמנהלי קרנות הערך חשו בין השנים 1998-2001. יכול להיות שהפעם זה שונה, וחברות הצמיחה ימשיכו לאין סוף מפה, אבל אני בספק. כאשר אני קורא עשרות מכתבים של מנהלי קרנות מחו”ל ואני רואה את השינוי שהם עשו:  נטישת השקעות עם תזרים ורווח לטובת השקעות חלום או חברות טכנולוגיה שנסחרות במכפיל של 60-70, שפתאום נחשבות במכפיל סביר, אז אני מבין שהשינוי לא רחוק ממה שחושבים. יהיה מעניין לראות איפה כדאי היה להשקיע לאורך הסייקל.

הסתכלות במראה והגדרה מה מחפשים

אני זוכר שהייתי סטודנט בטכניון, השנה הראשונה הייתה ממש מבאסת. למדתי והשקעתי המון ועדיין הציונים היו די בינוניים. בסמסטר השלישי התחברתי עם בחור חביב שלימד אותי איך ללמוד נכון ואיך להתכונן נכון למבחן, שאלו דברים שונים לגמרי. למרות שהשקעתי הרבה פחות, בגלל שהתחלתי כבר לעבוד, הציונים שלי המריאו פלאים – וסיימתי את השנה עם ציונים מעולים.

כאשר התחלתי להשקיע אי שם לפני עשור (ואו איך הזמן רץ) חשבתי לתומי שזול = ערך. השקעתי בהצלחה בחברות שנסחרו במכפיל 4-5 והיו הרבה כאלו בזמנו בארץ. אבל ככל שהשווקים עלו היה כבר קשה יותר למצוא מציאות. כך עדיין נשארתי מקובע למכפיל הזול, אבל בעסקים הרבה פחות איכותיים. ההשקעות הללו פחות עבדו בשבילי – אם זה ההתפוצצות שאני זוכר בקוקו פלייבי ודומיהן. הבנתי שאני חייב לשפר את תהליך הבחירה של מה מחפשים.

מהשיחות הרבות שעשיתי לאחרונה עם שותפי עמית הוא ממש לחץ להגדיר מה מחפשים ובעיקר להגיד לא להרבה השקעות.

על מנת להבין מה עבד לי הכי טוב בעשור האחרון עשיתי אנליזה על כל החברות שהשקעתי בהן אי פעם ובחנתי את התוצאה. מצאתי שלרוב ההשקעות הטובות היו דווקא בחברות המשעממות שצמחו ב-15-20 אחוז בשנה, ללא מינוף יתר. השקעה בחברות הללו, שאינן מלהיבות מלכתחילה, הניבה תשואה משביעת רצון, הגבוהה מכל מדד.

לרוב קניתי את החברות האלו סביב מכפיל 8-10 שלא נראה זול מאוד בזמן הקניה, אבל היה משהו קדימה שהוביל להצפת הערך הרצויה. בחלק מהמקרים, התוצאות השתפרו או שהמכפיל התרחב. מה שיותר מעניין, שלא הפסדתי כסף משמעותי באף אחת מההשקעות האלו, שזה די מדהים. (היו מספר חברות שנמכרו סביב מחיר הקניה).

מנגד, ההשקעות שלא עבדו, היו בחברות שחשבתי שאני יכול לעשות מכפלות רבות של כסף. אלו היו לרוב חברות עם מודל עסקי שבור (שרקהפך שבור יותר), מינוף יתר או רגולציה בעייתית שנסחרו במכפילים נמוכים מאוד ונהיו זולות הרבה יותר ככל שהתוצאות הרעו.

במרוצת השנים למדתי שכאשר משקיעים בחברה טובה, הזמן לטובתך, והתוצאות נוטות להפתיע לחיוב ולהיפך.

המטרה שלנו בחודשים האחרונים הייתה למצוא השקעות כאלו ולייצב את התיק. סיימנו את השלב הראשון ואני מקווה שמכאן רק נמשיך להשתפר.

בפוסט הבא אכתוב כמה מילים על הדוח של שגריר, הביקור שלנו אצל חברת פלוס 500 , ומכירה של FFI.